עיונים בתפילה

תפילה וחוסר נחת:
היחס לתפילת היחיד הפרטית בתלמוד הבבלי 

המאמר דן בממד אחד הקשור בתפילות היחיד (הספונטניות והממוסדות כאחד), והוא יחסם של חז"ל לתפילות אלה.
ליתר דיוק, האם ניתן לזהות התנגדות מרומזת ואולי אף ישירה של חכמים לסוג כזה של תפילות. ואם כן מדוע. 

נעסוק כאן בעיקר במקורות מן התלמוד הבבלי, שבו דומה שניכרת התייחסות חשדנית במיוחד לתפילות אישיות וספונטניות.  

 

המאמר פורסם בכרך עשה לך רב: אסופת מחווה לכבוד הרב פרופסור יהוידע עמיר, בעריכת הרבות תמר דבדבני, גילי צדקיהו וסילבנה קנדל-למדן, תשע"ט

יצירה ליטורגית, על סף אסון לאומי

שתי יצירות ליטורגיות שנוצרו על סיפו של אסון לאומי נידונות במאמר. מפרידות ביניהם כשמונה מאות ושלושים שנה, שתיהן חוברו בשטח הגיאוגרפי שהוא כיום גרמניה על ידי אישיות בולטת ונועדו להיקרא בבית הכנסת בשיאו הדתי של יום טוב חשוב. על אף העובדה ששתי היצירות שונות זו מזו בלשונן, בסגנונן, בסוגה הליטורגית שלהן, בשימוש שיועד להן ובאופן שבו השתמרו בחיי בית הכנסת, יש ביניהן קווי דמיון מרתקים. כל אחת מהן ושתיהן יחדיו הן מקרי מבחן של התמודדות עם מציאות מאיימת. 

ומסתרתא זו גן עדן: גן עדן בתפילות ישראל

מדוע גן עדן כמעט אינו מוזכר בתפילות ישראל? המקום היחיד כמעט שבו מופיע גן העדן באופן מפורש הוא בתפילות
הזיכרון לנפטרים ('אל מלא רחמים' אצל האשכנזים, 'אשכבה' אצל עדות המזרח ותפילות 'יזכור').
זאת לשם הקלה על הכאב הכרוך בפרידה מן הנפטרים וכדי לייחל להם טוב באשר הם שם.

תפילות ישראל עוסקות בישועת הכלל יותר מאשר בגאולת היחיד; בחיים עלי אדמות יותר מאשר בחיי העולם הבא;
ובגאולת העולם הזה ובתיקונו יותר מאשר במנעמי גן העדן ובחיי העולם הבא.

עיון במונח "עיון תפילה"

התלמוד מונה את עיון תפילה בין הדברים המועילים ביותר (שבת קכז ע"ב) אבל גם כאחת מהעברות שאדם אינו נמלט בהן בכל יום.
איך אפשר להבין את הסתירה הזו? במאמר אני מציעה קריאה חדשה למונח "עיון תפילה", שתעזור להבין מדוע חז"ל
העריכו אותו כחיובי וכשלילי גם יחד. העיון מונח פותח פתח לתודעת חז"ל והרוחניות שלהם

 

התפרסם לראשונה ב"דרך האגדה" יא

התפילה הרפורמית לדורותיה ולמרכזיה

יותר משהייתה היהדות הרפורמית מהפכה תיאולוגית או הלכתית, היא הייתה מהפכה ליטורגית. פעמיה נשמעו מראשיתה בקול הצלול ביותר בהווי בית הכנסת על סדריו ותפילותיו. אוהדיה ומתנגדיה מתייחסים בראש ובראשונה לתפילתה, ועל אף התמורות הרבות שידעה התנועה הרפורמית לאורך כמאתיים שנות קיומה, ממשיכה הליטורגיה לתפוס מקום מרכזי בעולמה.

מאמר זה ידון בהתפתחותה של התפילה הרפורמית ובממדים תיאולוגיים, אידיאולוגיים וספרותיים שלה.

 

המאמר התפרסם לראשונה בכרך היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה, בעריכת א' רוזנק, ון ליר (תשע"ד)

"הנכנס לכרך": תפילות על הסף

המאמר דן בסוגייה התלמודית על הברכות שיש לומר בעת הכניסה למקומות שיש בהם סכנה ובברכות הנאמרות בעת היציאה מהם. מדוע בני האדם חרדים ממעברי גבולות (פוליטיים, גאוגרפיים, תודעתיים...). מה אפשר ללמוד על התופעות האנושיות והדתיות העולות מהסוגייה. 

המאמר התפרסם במדעי היהדות, 44 (תשס"ז)

תפילה וחוסר נחת:
היחס לתפילת היחיד הפרטית בתלמוד הבבלי 

התפילות הגנוזות בגניזת קהיר כבר אינן מנת חלקם של חוקרים וחוקרות בלבד. הן נכנסות לסידורי תפילה של קבוצות, זרמים ומגזרים מגוונים ביהדות. מדוע בוחרים חרדים, דתיים לאומיים, רפורמים, קונסרבטיבים וחילונים להשתמש בטקסטים ליטורגיים מן הגניזה. במאמר זה אעלה הסברים אפשריים.

 

המאמר התפרסם לראשונה בגנזי קדם, יג (תשע"ז)

  • YouTube
  • White Facebook Icon
  • LinkedIn
  • A - academy
  • SoundCloud
logo_square_HUC_largelogo_w.png

© 2020 דליה מרקס