במחזור הראשון של 929 אנו קוראים פרק זה ביום השואה, ומתאים לעיין בפיוט המבקש ישועה והצלה מכף כל האויבים, מא' ועד ת'
יישארו המילים "וְתָמָר אֲחוֹתָֽם" כגרפיטי ענק על דפי ספר הספרים, מחאה על גורלה המר של אותה אישה צעירה שאביה שלח אל זה שחילל אותה
דמות פלאית, איש טוב וכשר, עלה לגן עדן בעודו בחיים - מי אתה יַעְבֵּץ?
לפי המסורת, שרח בת אשר עלתה לגן-עדן בחייה, הצליחה להרגיע לבבות
תוקפניים וחיברה בין שמיים וארץ. מזכיר לכם מישהו?
על הצום ומשמעותו בסיפורים שונים במקרא
יח פרקים מוקדשים לו ושאר הספר מתאר את שושלתו. אולם לאן נעלמו נישואיו לבת שבע והריגת אוריה אישהּ, סיפור אמנון ותמר, מרד אבשלום וזקנותו המנוולת של המלך דוד?
דברי הימים א, יג - ביקורת סמויה
הבאת הארון לירושלים - מיזם נפלא ומופת לדמוקרטיה, או שמא אירוע טראגי קשה?
רק שאין הוא מופיע ברשימת ילדיו בספר שמואל.
האין זה נורא כמעט כמו לשכוח ילד במכונית?
המקום, האדם, הזמן והמילה - מי קדוש יותר ממי?
מתפללים ומתפללות שאומרים אותו באופן יומיומי, כנראה חולפים על פניו ללא השתהות מיוחדת, ואולי מפספסים את ההתלהבות והשמחה של הרגע שהוא נוצר בחובו
בעלי-החיים הנפגעים במלחמות. כמה ממעטים אנו לחשוב עליהם, הפגיעה בהם נתפשת כפגיעה ברכוש וכעניין של אין ברירה. כך בעבר וכך, למרבה הצער, גם כיום
דברי הימים א, כ - ימי שיוויון וימי קיצון
האירוע שבפרקנו מתרחש ב"תשובת השנה", אחת האפשרויות היא שמדובר
על אחד משני ימי השיוויון. שמעתם עליהם?
התקופה הזו בשנה, של בילוי עם החברים הוותיקים באווירה גברית, משימתית מאד אבל גם נינוחה - דומה שמשמרות הכוהנים בבית המקדש היו דומות לתקופות מילואים
על אף שהשירה לא הייתה עיקר העשייה הדתית, היה לה ערך מיוחד, שאותו דוד הבין היטב. הוא הבין שככה צריך לעבוד את האל
בין הרשימות בפרקנו, רשימת שׂרֵי שבטי ישראל, לכאורה רשימת שמות טכנית.
אלא שאם נבדוק אותה נגלה בה כמה עניינים מפתיעים והרי גורל
סמוך לראשית תפילתו אומר דוד פסוק שבח אשר נכנס לתפילות ישראל ואשר היה
השראה לרעיונות כומסי כול במסורת ישראל
מה ההבדל בין סיפורי ההתגלות של האל לשלמה ואיך נכנס החכם באדם
לרשימה היוקרתית לצידם של אברהם ומשה
דברי הימים ב, ה - מקום האהבה העזה ביותר
דימוי יחסי ישראל ואלוהים כיחסי חתן וכלה אינו נדיר במקורותינו.
אלא שכאן היחס הוא הפוך
שלמה רואה במקדש את המרכז שדרכו יישמעו התפילות. לימים ייחרב המקדש אך המתפללים ימשיכו לפנות לכיוון המקדש, ובמקום קרבנות ישאו תפילות
האם ייתכן שבפרקנו האירוע אשר כונן עבורנו את חג השבועות?
מלחמה ומאבק הן תכונות אנושיות הנטועות בבני האדם משחר בריאתנו, אולם לא תמיד קל להניע אנשים למהלך העשוי להביא לידי פגיעה בהם ובזולתם
דברי הימים ב, כה - מסוכן להיות מלך
שתי התנקשויות מלכותיות, אב ובנו, יואש ואמציה.
ומעניין לראות את ההבדל באופן הצגתן
דברי הימים ב, ל - שמחה גדולה בירושלים
בלי אפיקומן, בלי אליהו הנביא ובלי המועד המקורי
שקבעה התורה - חג הפסח של המלך חזקיהו
דברי הימים ב, לד - אחת מארבע
ואם חשבנו שנביאה אישה תישא נבואה רכה ונכמרת, הרי שטעינו
על המנהג שחשבנו שהתגבש בימי הביניים באשכנז,
אך נראה כי מקורותיו נעוצים בפרק שלפנינו
ספר הספרים מסתיים בקול ענות חלושה - תככי מלכות רצחניים, רוע והתפוררות הממלכה. ייתכן שספר אחר היה אמור לסיים את התנך?